מאת: הרב הדר יהודה מרגולין שליט"א

שמא תוהה אתה, מה הקשר בין זה שלא שמעת על רבי אבא'לי, לבין כתיבת ספר. אשתדל להסביר. ההסבר הוא קצת ארוך – אבל שוה!

יש פסוק בקהלת (יא, ו): "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשַׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים". קהלת – זהו דברי החכמה של שלמה המלך, כידוע. למי הוא נותן את העצה – שמא לעובדי אדמה? לא נראה כך, הם לא זקוקים לעצה זו, מה גם שהיא לא עצה כל כך מעשית עבורם.

נחלקו תנאים בדבר: רבי יהושע אומר שמדובר על הולדת ילדים. ורבי עקיבא אומר, שמדובר על ללמד תלמידים.

כך מבואר ביבמות (סב:): "דתניא רבי יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. ר"ע אומר למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך וגו' ".

ולכאורה, דברי רבי יהושע מובנים, ודברי ר"ע קשים. –רבי יהושע אומר, הלא אדם פטור ממצות פרו ורבו אחרי שהוליד בן ובת, ומנין שיש ענין להוליד עוד? עם כל הקושי והטירחא הכרוכים בזה? בא קהלת ואומר, שמהנכון להמשיך הלאה, "ולערב אל תנח ידך".

אך ר"ע אומר שהכוונה היא ללמוד וללמד תלמידים, וזה תימה, כי בלאו הכי המצוה מדאורייתא היא כל ימי חייך – בלי הפסק, ומה מוסיף שיש גם פסוק בקהלת?

ונראה להציע, שהפסוק נותן עידוד ותמריץ. כי שמא יאמר אדם: נכון שצריך ללמוד, נכון שצריך ללמד, אך כל זה רק כשיש כח. אבל בשלב כשלהו כבר נגמר הכח… מה ימריץ את האדם להמשיך הלאה? –על כך מלמד קהלת, תמשיך הלאה גם כש'אין כח', כי אינך יודע איזה יכשר. אינך יודע מהיכן תבוא ה'נצחיות' שלך. וזהו תמריץ חזק שאי אפשר לעמוד בפניו!

~~~

כשאברכים היו מגיעים אל מרן הקהילות יעקב זצ"ל, הוא היה שואלם:

יוצאים לך חידושים בלימוד?

-כן.

ואתה כותב אותם?

-כן. יש לי מחברת חידושי תורה.

ובדעתך להדפיס ספר?

-לא, מה פתאום, בשביל מה…

שמעת על רבי אבא'לי?

-לא…

אז לכן צריך להדפיס ספר!!

-???

היה מרן מסביר: רבי אבא'לי פסוועלער זצ"ל היה הרב בווילנא אחר פטירת הגר"א. גאון מופלא. היו לו עשרת אלפים דפים של חידושים בכתב יד קדשו.

ו… הוא לא הדפיס אותם.

ו… הם אבדו עם הזמן.

ולכן כהיום, אף אחד כמעט לא שמע את שמעו.

ולכן אני אומר לך: תדפיס ספר!

כי אינך יודע איזה יכשר, ואולי דוקא עיקר התרומה שלך לעולם התורה יהיה בספר שתעבוד עליו ותדפיס!

ומי יודע אם ה'שפתותיו דובבות' שלך יהיה דוקא מהספר הבא שתכתוב?

~~~

מוסיף אני להבהיר, את הנראה לענ"ד. גם אם ספרך היקר לא יהיה בשורה הראשונה של הספרים הנלמדים בישיבות, עצם המאמץ של כתיבת הספר הוא משמעותי מאד.

זה 'מחייב' (נא לקרוא את המילה במלעיל).

תצטרך לברר היטב את הענינים, זה שוה כמו X חזרות (השלם את המספר כפי מה שנראה לך). זה גם נותן המון סיפוק, כאשר אתה רואה את תוצאות יגיעך קורמים עור וגידים בצורה מוחשית (ראה אגרות חזו"א ח"א אגרת ד', וז"ל: "קבע נא הערותיך בספר מכורך למען תהיינה לך למשמרת, וזה חיזוק לעיון").

וזהו בנוסף למעלת הכתיבה באופן כללי, עליה שנינו (ב"ב י:) " אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו". ובמהרש"א שם: "כי עיקר הלימוד ושנעשה בו רושם הוא הלימוד הבא מכתיבת יד אשר על כן נקראו החכמים סופרים".

הרי כאן ד' מרגליות יקרות!

א', הכתיבה היא "עיקר הלימוד".

ב', "נעשה בו רושם", זה חודר פנימה, זה נשמר בזכרון ובלב.

ג', לכן החכמים נקראו "סופרים".

ד', את זה מביאים לעולם הבא! על כך אמרו שתלמודו "בידו"…

~~~

מסקנת הדברים (אם לא היה ברור די הצורך עד כה) היא: תכתוב ספר!

תזכה את עצמך. ואולי גם את כל העולם כולו.